בדיקת כדאיות השקעה, הינו תהליך שבסופו מתקבלת החלטה GO או NOGO לביצוע פרויקט השקעת הון.
מהי בדיקת כדאיות השקעה ?
במילים אחרות, בדיקת כדאיות השקעה הינו תהליך של תכנון, ניתוח, בחירה וניהול של השקעות הוניות. עיקרון בסיסי בהשקעות הון הוא שימוש במקורות מימון לטווח ארוך כגון הון עצמי או הלוואות לזמן ארוך, בד"כ 5 – 10 שנים או שילוב ביניהם (הון עצמי + הלוואות), בהתאם לסוג ההשקעה וצפי תזרים המזומנים שלה בעתיד. השקעות הוניות כוללות :
- השקעות במבנים, ציוד, מפעלים חדשים, הרחבת מפעלים, מכונות, משאיות וכלי רכב, ציוד מכני הנדסי (צ.מ.ה) וכיו"ב שמהווים נכסים מוחשיים.
- השקעות בנדל"ן מניב.
- פרויקטים של מחקר ופיתוח, מבצעי פרסום וכיו"ב שמהווים נכסים לא מוחשיים.
השקעות הוניות כוללות החלפת נכסים קיימים בחדשים ו/או הוספת נכסים חדשים במסגרת תהליך הקמה או הרחבה או פיתוח של העסק.
בדיקת כדאיות השקעה הינה אחת המטלות המאתגרות ביותר שנתקלת בה הנהלת העסק מאחר ובסופה יש לקבל החלטת השקעה, חיובית או שלילית, בעלת השפעה כמעט בלתי הפיכה על העסק ויהיה קשה מאד לבטל או להפחית את השפעתה. במידה ומתקבלת החלטה חיובית אזי יש להחליט איך להקצות את משאבי העסק לאורך זמן כדי להשיג את מטרות העסק. להחלטת ההשקעה יש השפעה גדולה יותר על ערכו של העסק מאשר ההחלטה לגבי המימון שלה. מאידך החלטת ההשקעה והמימון הינן החלטות קשורות ושזורות זו בזו והם בלב תהליך הניהול הפיננסי של העסק.
בדיקת כדאיות השקעה מתמקדת בטווח הארוך והיא חלק מהאסטרטגיה העסקית שמגדירה את הדרך שבה העסק ישיג את מטרותיו האסטרטגיות לטווח ארוך.
השקעות הון דורשות בד"כ הקצאת משאבים בהיקפים גדולים ומשמעותיים שמשפיעות באופן ישיר על ביצועי העסק, התחרותיות שלו בשוק והכיוון העתידי שאליו הוא פונה. מאחר ונדרשים מקורות מימון בהיקפים גדולים, לתקופה ארוכה לביצוע השקעות הון, אי לכך השפעתם על העסק כמעט בלתי הפיכה כך שביצוע כל שינוי בהם ואפילו הפסקתם יעלה לעסק ביוקר, מה גם שקיים קושי רב בהמרת השקעות הון לנכסים נזילים. אי לכך טעויות בהשקעות הון משפיעות על העסק בממדים גדולים יחסית ולתקופה ארוכה.
תהליך בדיקת כדאיות ההשקעה
תהליך בדיקת כדאיות ההשקעה מורכב משלבים שקשורים ביחד. שלבים אלה כוללים הצגת חלופות השקעה לזמן ארוך, בחינתם, ניתוחם, בחירת החלופה המתאימה, ביצוע ההשקעה ובקרה עליה. תהליך זה הינו תהליך דינמי מאחר ושינויים בסביבה העסקית עלולים להשפיע על כדאיות ואטרקטיביות חלופות ההשקעה המוצעות כיום. למרות שאין מתווה קבוע לתהליך בדיקת כדאיות ההשקעה; כדאי לחלק את התהליך הזה לשלבים כמפורט להלן :
- זיהוי חלופות השקעה מתאימות לאסטרטגיה העסקית.
אומדן תזרימי המזומנים העתידיים של כל חלופה.- הערכת כל אחת מהחלופות ע"י בדיקת ההתכנות הפיננסית באמצעות הערכת תזרימי המזומנים העתידיים המצטברים, אחרי מיסים.
- בחירת החלופה המתאימה ביותר, שעומדת בקריטריונים של הבחירה.
- ביצוע פרויקט ההשקעה לרבות תכנון וקביעת לוחות זמנים לביצוע.
- בקרה על הביצוע אחרי השלמת פרויקט ההשקעה והשוואה תקופתית בין תזרים המזומנים בפועל לאומדנים שהיו לנו לפני ביצוע פרויקט ההשקעה.
שיטות בדיקת כדאית השקעה
- ע.נ.נ (NPV) – שיטת הערך הנוכחי הנקי (NET PRESENT VALUE) מודדת את תזרימי המזומנים לאורך תקופת ההשקעה שכוללים אומדן תשלומי ההשקעה, התקבולים השוטפים נטו (תקבולים ממכירות בניכוי תשלומי הוצאות) והתקבולים ממימוש ההשקעה בסוף חייה, לפי לוח זמנים מוגדר. תזרימי המזומנים מהוונים לפי מחיר הון שמהווה שיעור התשואה הנדרש על ההשקעה הנבדקת. על ידי סיכום תזרימי המזומנים המהוונים מגיעים ל- ע.נ.נ. . הקריטריון לבחירת ההשקעה הכדאית, הוא קבלת ע.נ.נ. חיובי בשלב ראשון ובשלב שני השוואתו ל- ע.נ.נ.ים חיוביים של חלופות אחרות שנבדקו לפי אותה שיטה. חשוב לציין שקיים קשר שלילי בין שיעור ההיוון לבין ה- ע.נ.נ. כאשר עלייה בריבית במשק תביא לעלייה בשיעור ההיוון של ההשקעה ולירידה ב.ע.נ.נ. ובכדאיות ההשקעה.
- שת"פ ((IRR – שיעור התשואה הפנימי על ההשקעה (INTERNAL RATE OF RETURN) הינו שיעור ההיוון שלפיו נקבל ע.נ.נ. אפס. השת"פ נחשב כמדד לבדיקת היעילות של ההשקעה ההונית. אי לכך במידה ומחיר ההון (שיעור התשואה הנדרש על ההשקעה) בעסק מסוים גבוהה מהשת"פ של הפרויקט הנבדק, אזי הפרויקט ידחה לפי שיטה זו. במצב של מחיר הון נמוך מהשת"פ אזי הפרויקט יתקבל.
- שת"פ מתוקן (MIRR) – שיעור התשואה הפנימי המתוקן על ההשקעה (MODIFIED INTERNAL RATE OF RETURN) נותן את שיעור התשואה האמיתי על ההשקעה לעומת השת"פ שאינו לוקח בחשבון את מחיר ההון בחישוב התשואה על תזרימי המזומנים התקופתיים שמושקעים בחזרה. שיטת השת"פ פועלת לפי ההנחה שהתזרימים התקופתיים מושקעים בחזרה לפי השת"פ שהיא הנחה מוטעית. אי לכך שיטה זו מתקנת את הליקוי הזה בשיטת השת"פ ונותנת תוצאה נכונה יותר.
- ע.נ.מ. (APV) – שיטת הערך הנוכחי המתואם (ADJUSTED PRESENT VALUE) מתקנת את הליקויים בשיטת ה- ע.נ.נ. ע"י היוון תזרימי המזומנים לפי מחיר הון שמהווה שיעור התשואה הנדרש על ההשקעה הנבדקת בהנחה שהיא אינה ממונפת (ממומנת במלואה מהון עצמי) כאשר תזרימי המזומנים מהטבות המס שמתקבלות מניכוי הוצאות המימון במידה וההשקעה תמומן באמצעות הלוואה בחלקה או כולה, יהוונו לפי שיעור הריבית על ההלוואה. בשיטת ה- ע.נ.נ אנו משתמשים במחיר ההון הממוצע שלוקח בחשבון את המינוף של ההשקעה ולכן לא נצטרך לפצל את תזרימי המזומנים לחלק שאינו ממונף ולחלק שמתייחס להטבות המס בעקבות המינוף. אולם התוצאה לפי ה- ע.נ.נ. פחות מדויקת ולא לוקחת בחשבון את השינוי בשיעור המינוף לאורך תקופת ההלוואה.
- אנונה שווה EQUIVALENT ANUITY – שיטת האנונה השווה משמשת להשוואה בין פרויקטים שאורך תקופת חיים של כל אחת מהם שונה. השיטה מבוססת על שימוש בשיטת ה- ע.נ.נ. השיטה משתמשת ב- ע.נ.נ. המתקבל, אורך תקופת החיים של הפרויקט ומחיר ההון ששימש בחישוב ה- ע.נ.נ. לצורך חישוב האנונה השנתית. האנונה השנתית המתקבלת בכל פרויקט מהווה בסיס להשוואה בין הפרויקטים כאשר הפרויקט עם האנונה הגבוהה ביותר נבחר.
- תקופת החזר ההשקעה PAYBACK PERIOD – בשיטה זו אנו מחשבים את הזמן הנדרש כדי להחזיר את ההשקעה. שיטה זו נחשבת לשיטה פשוטה מאד כאשר ההשקעה עם תקופת ההחזר הקצרה ביותר נבחרת כאשר משווים אותה להשקעות אחרות עם תקופות החזר ארוכות יותר.
- שיעור תשואה חשבונאי (ARR) – בשיטה זו אנו מחשבים את הרווח השנתי הממוצע מההשקעה לפני ריבית ומיסים ומחלקים אותו בהשקעה ההתחלתית כדי לקבל את שיעור התשואה החשבונאי. בשיטה זו נבחר את ההשקעה עם שיעור התשואה החשבונאי הגבוהה ביותר. שיטה זו אינה משתמשת בשיטת ההיוון ועל כן אינה לוקחת בחשבון את מחיר ההון של ההשקעה ומחיר הזמן של הכסף.